פרוכת לבית כנסת

הדבר הראשון שיצוד את עינו של אדם שייכנס לבית כנסת ברחבי תבל הוא ללא ספק ארון הקודש המהודר. לרוב, הוא יהיה מפואר בגילופי עץ מרעננים ותבליטי מתכת מאויירים ברוב פאר והדר. בחזית המקום המקודש נהוג לתלות פרוכת מפוארת שתסמל ותשמר את קדושתו ומעלתו הנכבדת.

בשלב שני, כאשר יפסע המבקר צעדים אחדים אל תוככי בית הכנסת, יצודו את עיניו גילופי העץ ופיתוחי הזהב של בימת קריאת התורה, עיצוב עמוד התפילה, פרוכת לבימה המיועדת לקריאת התורה, מושבי הקהל וגלרית עזרת הנשים המהונדסת במחשבה רבה.

עלות בנייתם של בתי הכנסיות יכולה להגיע לסכומים עצומים ולעלות הון רב. פעמים אף הליך הבנייה והכנת התרשימים יכולה לקחת זמן ארוך ומתיש. בעלי מלאכה רבים נדרשים לעסוק בבנייתו המושלמת; החל ממהנדסים שיכינו את התרשים והדיוטגמה למבנה החיצוני, מעצבי פנים שיעריכו את גודל בית הכנסת ויחליטו על יופיו המרהיב וכלה בתהליך ייצור פרוכת שכלל שכירות של תופרים מקצועיים שיזדקקו לתפירת פרוכת לארון קודש ולשאר תשמישי הקדושה.

בדרך כלל, לא היה בידי אנשי הקהילה להשלים את גביית סכומי הענק באמצעות 'דמי חבר' ומגביות שנתיות מיהודי העיר ואין אפס שהעלויות הגבוהות שנצרכו לשם השלמת בניית בית הכנסת היו למעלה מהיכולת הפיננסית של חבר הקהילה הממוצע. משכך, נצרכו גבאי בית הכנסת והממונים מטעים וועד הקהילה לחזר אחר בתיהם של הגבירים הנדיבים שדאגו לתמוך מדי שנה בשנה בוועד המקומי ולסייע למוסדות הקהילה.

הוקרת התודה לאותם נדיבים עצומים הייתה מן ההכרח, ומכאן נגזרה החובה להציב שלט בכניסה לבית הכנסת או לחילופין על אחד הכתלים עם שמו של התורם הנדיב תוך ניסוח שפע ברכות מאליפות על משפחתו ואל עזרתם הרבה.

ברבות השנים, שאפו נכבדי העיירות ועשיריה לייקר את נדבתם ולחרוט את שמם על מקום מקודש שייקר את זכויות משפחתם לדורי דורות.

באופן טבעי, ביקשו אלו האחרונים לחרוט את תרומתם על פרוכת בית הכנסת. בקשה זו לא נבעה מתאוות כבוד ותהילה יומרנית, אלא, שאיפתם נבעה מתוך כוונה אצילית ועדינה וביטאה את רצונם העז ששמות בני משפחתם יתנוססו על המקומות המקודשים – דבר שללא ספק יועיל לברכות ולהשפעות הרוחניות הגדולות להתממש ולהרעיף את סגולותיהן במהרה.

בד בבד, נערכו חלוקות בין רמת התרומה של הנדיב לבין המקום בו ייחרט שמו:

הנדיב שתרם את ההון הגבוה ביותר ובכך אף איפשר את בניית בית התפילה חרט את שמו על גבי המקום המרכזי והבולט ביותר בבית הכנסת – פרוכת ארון קודש. כאמור, חזית ארון הקודש הוא המקום הבולט ביותר בבית התפילה ותפירת שמו של הנדיב על רקמת פרוכת ארון הקודש הזכירה לכל את מעשיו הנדיבים.

התרומות הקטנות יותר, שהיוו ללא ספק שותפות ערה ותמיכה בהליך הבנייה אך לא הגיעו להון שנתן הנדיב המרכזי, הוזכרו ברקמה מוזהבת על גבי פרוכת לבימה, פרוכת להיכל וכדומה.

יוצאת מן הכלל הייתה תרומת ספר התורה. קנייתו הייתה מתבצעת בדרך כלל על ידי נדיב פרטני שרצה לעלות זיכרון לנפטר קרוב משפחה ולדאוג לעליית נשמתו בטהרה.

ככלל, תרומת ספר התורה נדחתה מהוצאות השוטפות בניית בית הכנסת ונכנסה תמיד כהוצאה נפרדת ונבדלת. כך יצא, ששמו של תורם ספר התורה נתפר ונרקם על גבי פרוכת לספר תורה שהתלבשה כבגד מדויק על גבי גלילי הקלף המעובדים ופעמים אף נחרטה על עצי החיים של ספר התורה.

כיום, יכולים להשיג פרוכת מהודרת, מכובדת, יפה ומרהיבה במחיר זול משמעותית מהמחיר הסטנדרטי המוצע בשוק.

רצוי להיכנס לאתר של חברת M JUDAICA שהוא אתר מומלץ ביותר, שהוא הייצרן \ מפעל הפרוכות ישירות וללא פערי תיווך ובכך לחסוך זמן וכסף, חברת M JUDAICA מתחייבים למחיר הזול ביותר באיכות וגימורים ברמה הגבוהה ביותר.

חברת M JUDAICA נותנים לכם את ההזדמנות להזמין מוצרים אלו במבחר רחב של צבעים וגדלים, ולבצע שינויים בהתאמה אישית. מחלקת הגרפיקה שלנו יחד איתך, תעצב את העיצוב המושלם עבורך.

חברת M JUDAICA משתמשים בבדי קטיפה הכי איכותיים שקיימים בשוק, ריקמת פרוכת ממוחשבת במכונה גרמנית, צפיפות תפרים,  שילוב חוטי ריקמה יציבים וחזקים במיוחד שיחזיקו לאורך זמן כולל ביטנה איכותית מלאה בגב הפרוכת. שיטת רקמה ייחודית למראה מלכותי מושלם ואחיד ללא מתיחות,  ושילוב ושיבוץ אבני סברובסקי אורגינלים.

צרו קשר באמצעות המייל  [email protected]

כתיבת תגובה

preloader